יצירה במעבדה של מולקולות או יצורים המכילים גנים חדשים או צירופים חדשים של גנים. גן המורכב ממספר חלקים שחובו יחדיו במעבדה, בתהליך של הנדסה גנטית נקרא גן מהונדס (או גן רקומביננטי). יצור שלתוכו הוחדר גן מהונדס נקרא יצור מהונדס (או יצור טרנסגני).
עוד לפני פיתוח ההנדסה הגנטית, נהג האדם במשך עשרות אלפי שנים לעסוק בהשבחה גנטית על ידי בחירת פרטים מוצלחים והכלאה ביניהם לקבלת צאצאים בעלי תכונות רצויות. שיטת ההכלאה מוגבלת בכך שלא ניתן להעביר גנים בין מינים שונים.
בהנדסה גנטית לעומת זאת, ניתן להחדיר ליצור גנים שמקורם ביצור אחר או אפילו במין אחר. באופן טבעי רק יצורים בני אותו מין יכולים להעביר חומר תורשתי מפרט לפרט בתהליך הרבייה הזוויגית. באמצעות הנדסה גנטית ניתן להסיר מחסום זה, המכונה מחסום המינים, ולהעביר גנים מיצור ליצור. כך ניתן להנדס לדוגמא גנים של חידק בצמח או גנים של אדם בחיה.
טכנולוגיות הנדסה גנטית נמצאות בשימוש נרחב בתחומים רבים. עיקר השימוש הוא משלושה סוגים: 1. יצור חלבונים בכמויות גדולות (בחידקים, צמחים או חיות משק) שישמשו כתרופות, לדוגמא יצור אינסולין אנושי בחיידקים לטיפול בחולי סכרת או חלבון לקרישת דם שמופרש בחלב הכבשה בכמויות גדולות, ויכול לשמש לטיפול בחולי המופיליה. 2. ביטוי תכונות חדשות כמו עמידות צמחים בפני מזיקים וקוטלי עשבים, צמחים שמפיקים יבול רב ומזין יותר, החלפת מערכות שלמות בבעלי-חיים במערכות מקבילות ממקור אנושי (דוגמת מערכת החיסון) באופן המאפשר לימוד המערכת ושימוש בתוצריה למטרות רפואיות בבני-אדם. 3. פיתוח שיטות של ריפוי גני שמיועדות לטיפול במחלות תורשתיות, בהן גן פגום שמביא למחלה גנטית מוחלף בגן תקין.
למרות היתרונות הרבים, ישנה חשדנות רבה וחוסר הבנה בקרב ציבורים מסוימים. בחלק מהמקרים ההתנגדות היא ברמה העקרונית: “לא לשנות את הטבע, לא לשחק אלוהים”, או כפחד מהלא ידוע. במקרים אחרים ישנו חשש שהגן המהונדס “יברח” לטבע ויפגע בשרשרת המזון הטבעית.
לעיון וקריאה נוספת באינטרנט: