משתמשים במילה שיבוט כדי לתאר מספר תהליכים שונים: יצירת עותקים זהים של מולקולת DNA בדרך לא מינית, יצירת קבוצת תאים (שבט) זהים גנטית לתא ממנו נוצרו או יצירת יצור שלם (חד-תאי או רב-תאי) בעל מטען גנטי כמעט זהה לחלוטין לזה של יצור אחר בדרך שאיננה של רבייה מינית בין זכר לנקבה.
שיבוט צמחים בצמחים נעשה כבר אלפי שנים על ידי ריבוי וגטטיבי, אולם נושא השיבוט פרץ לחזית תשומת הלב הציבורית בחודש מרץ 1997, כאשר הכבשה “דולי” נולדה במכון רוזלין שבסקוטלנד. דולי הייתה שיבוט, יצור זהה גנטית לכבשה תורמת התא ממנו נוצרה. דולי נוצרה בשיטה של שיבוט מתא בוגר שאיננו תא-רבייה, על ידי החדרת הגרעין שלו, המכיל את החומר התורשתי, לתוך ביצית שהוצא ממנה הגרעין. בסביבה הפנימית המיוחדת של הביצית מצויים חלבונים מיוחדים המסוגלים להפעיל את כל הגנים הנחוצים להתפתחות יצור שלם. לאחר מספר חלוקות בתנאי מעבדה החדירו המדענים את העובר שנוצר לרחמה של כבשה-פונדקאית, אשר גידלה אותו, וילדה את הכבשה הראשונה בעולם שנוצרה מתא גוף שאיננו תא רבייה. למרות היותה שיבוט, הזהות הגנטית בין דולי לבין הכבשה שממנה שובטה לא הייתה מושלמת. אחת הסיבות לכך יכולה להיות שה-DNA המיטוכונדריאלי של דולי מקורו בביצית ולא בגרעין התא המשובט.
בעבר בוצע שיבוט של בעלי חיים על ידי הפרדת תאי עובר לפני שלב ההתמיינות, כלומר כאשר התאים הם עדיין תאי גזע שמסוגלים ליצור את כל סוגי התאים בגוף, ויצירת שני צאצאים זהים (או יותר). אולם שיבוטה של דולי שונה בכך שמקורו של המטען הגנטי שלה הוא מהורה יחיד ולא מזוג הורים.
כיום משוכפלים כבשים, עכברים, פרות, חזירים וחתולים אולם חיות רבות טרם הצליחו המדענים לשבט. מדענים צופים כי שיבוט אנושי יהיה בר השגה במהלך העשור הקרוב. שיבוט בני אדם יאפשר התקדמות עצומה במחקר הבסיסי והיישומי של תהליכי החיים, כולל התפתחות עוברית, חידוש הצמיחה ברקמות פגועות, שליטה בהתרבות תאים סרטניים ועוד. מחקר זה עשוי לאפשר יצירת איברים עבור השתלה בעלי התאמה גנטית מושלמת כך שלא תתעורר תגובת דחייה במושתל, מציאת פתרונות עבור זוגות עקרים להם טכניקות פוריות מודרניות אחרות אינן עוזרות, יישום טכניקות של ריפוי גני עוד בשלב הביצית המופרה ועוד רבות האפשרויות. בה בעת מעלה אפשרות השיבוט של בני אדם תהיות וקושיות כבדות משקל לגבי היבטים אתיים, חוקיים, חברתיים, דתיים והתפתחותיים.
לעיון וקריאה נוספת באינטרנט: