מגנט הוא גוש מתכת, כגון ברזל או ניקל, שמושך אליו עצמים מברזל הנמצאים בסביבתו. כאשר תולים מגנט בצורת מוט בחוט שקשור במרכזו, המגנט מסתובב באופן שקצהו האחד פונה לכיוון צפון והשני לכיוון דרום. לקצה שפונה לצפון קוראים קוטב מגנטי צפוני ולקצה השני – קוטב מגנטי דרומי. על תופעה זו מבוסס המצפן.
אם מקרבים שני מגנטים זה לזה מוצאים שבין קוטב הצפוני של המגנט האחד, לקוטב הדרומי של המגנט השני, פועל כוח משיכה. לעומת זאת, בין שני קטבים צפוניים, או שני קטבים דרומיים, פועל כוח דחייה. מחט המצפן פונה צפונה מכיוון שכדור הארץ עצמו פועל כמגנט גדול, והקטבים המגנטיים שלו מושכים את הקטבים של מחט המצפן.
נמצא קשר בין מגנטיות לזרם חשמלי – מחט המצפן סוטה כאשר זרם חשמלי עובר במקביל לה, ותיל נושא זרם, בצורת טבעת או סליל, פועל בדיוק כמו מגנט מוט (התקן זה מכונה אֶלֶקְטְרוֹמַגְנֶט). הועלתה השערה כי כל תופעות המגנטיוּת נובעות מזרם חשמלי, וכי גם המגנטיוּת של המגנט נובעת מזרמי חשמל בתוך החומר.
השערה זו אושרה כאשר הפיסיקאים גילו את מבנה האטום, והתברר להם שתנועת האלקטרונים באטום יוצרת מעין זרמים חשמליים. האטומים שבחומר מתנהגים על כן כמגנטים זעירים, המכונים דיפּוֹלים מגנטיים. ברוב החומרים הדיפולים אינם מצביעים באותו כיוון, ולכן הכוחות המגנטיים שהם מפעילים מבטלים זה את זה. בכמה מתכות (ברזל, קובלט, וניקל) המכונות פֶרוֹמַגְנֶטִים, אפשר למגנט פיסת חומר, כלומר לגרום לחלק גדול מהדיפולים בחומר להצביע באותו כיוון, ואז הכוחות המגנטיים שהם מפעילים מצטרפים יחדיו לכוח שקול המורגש מחוץ לחומר, ואנו אומרים שהחומר הוא מגנט.