קרינה אלקטרומגנטית (Electromagnetic Radiation) – מילון מונחים

מאה ה-19 התברר כי האור אינו אלא תנודות של שדה חשמלי ומגנטי הנוצרות עקב תנועה בתאוצה של מטענים חשמליים, ומתפשטות במרחב. התנודות הללו מכונות בשם גלים אלקטרומגנטיים או קרינה אלקטרומגנטית.

האור הנראה הוא רק חלק קטן מספקטרום הגלים האלקטרומגנטיים. בקצה האחד של הספקטרום נמצאים גלי רדיו ארוכים באורכי גל של קילומטרים או מאות מטרים, אחריהם גלי רדיו קצרים באורכי גל של מטרים שמשמשים לשידורי FM וטלוויזיה, וגלי-מיקרו שאורכם מספר סנטימטרים. באורכי גל שבין עשירית לאלפית המילימטר מוצאים את הקרינה האינפרא-אדומה. האור הנראה הוא בתחום שבין 0.4 ל-0.7 אלפיות המילימטר, ובאורכי גל קצרים יותר מופיעים הקרינה האולטרה סגולה, קרני הרנטגן וקרני הגמא.
כל סוגי הגלים הללו נוצרים מתנודה של מטענים חשמליים, או מתנועה בתאוצה (או בתאוטה) של מטענים כאלה. למשל, קרני רנטגן נוצרות כאשר אלקטרונים מהירים פוגעים בלוח מתכת ונבלמים. סוגי הגלים השונים נבדלים זה מזה בתדירות (f) ובאורך הגל (l) שהקשר ביניהם נתון על ידי הנוסחה c=lf, כאשר cהיא מהירות האור (מהירות האר בריק היא 300,000 ק”מ בשנייה בקירוב). למשל, אם תחנת רדיו משדרת בתדירות של 100 מיליון תנודות בשנייה (100 מגהרץ), אזי הגל המשודר הוא באורך הגל של 3 מטרים.

הפיסיקה המודרנית גילתה כי התכונות הגליות הן רק היבט אחד של הקרינה האלקטרומגנטית, וכי בנסיבות מסוימות, למשל כשהיא נבלעת בחומר או נפלטת ממנו, הקרינה הזאת מתנהגת כזרם של חלקיקים בדידים, המכונים פוטונים. האנרגיה של פוטון נתונה בנוסחה: E=hf. ערכו של h (המכונה הקבוע של פלאנק) הוא 6.6262´10-³⁴ ג’אול´שנייה.