|
שם כולל לתהליכים גרעיניים שבמהלכם נפלטת מגרעין האטום קרינה רדיואקטיבית, והוא הופך לגרעין של איזוטופ אחר. ידועים שלושה סוגים נפוצים של התפרקות רדיואקטיבית:
מלבד התפרקויות אלפא, ביתא וגמא יש סוגים נוספים של רדיואקטיביות: יש גרעינים שפולטים ניטרונים ויש גרעינים כבדים המתבקעים באופן ספונטני לגרעינים קלים יותר. היסודות הרדיואקטיביים הראשונים שהתגלו היו אורניום (Z=92), תוֹריוּם (Z=90), פולוניום (Z=84) ורדיום (Z=88). אחר-כך התגלו יסודות רדיואקטיביים נוספים. נמצא כי תופעת הרדיואקטיביות אופיינית לכל היסודות בעלי מספר אטומי גבוה. למעשה, מעל Z=83 אין בכלל איזוטופים שאינם רדיואקטיביים. על-ידי הקרנת יסודות שונים בקרינה רדיואקטיבית (או בחלקיקים שהואצו במאיצי חלקיקים) אפשר ליצור איזוטופים רדיואקטיביים מלאכותיים, שאינם מצויים בטבע. איזוטופים כאלה מיוצרים בכמויות גדולות בכורים גרעיניים, באמצעות הפגזה של חומרים שונים בניטרונים, ויש להם שימוש רב בתעשייה וברפואה. יש לציין כי למרות שהקרינה הרדיואקטיבית מסוכנת לגוף החי (כי היא עלולה לקרוע את מולקולות הדי.אן.איי בתא ולהרוס אותו, או להפכו לתא סרטני) נעשה בה שימוש מבוקר ברפואה, למשל, לצורכי הדמיה וחיסול תאים סרטניים. התפרקות רדיואקטיבית היא דוגמא לתהליך קוונטי-אקראי. אם יש בידנו כמות מסוימת של איזוטופ רדיואקטיבי, לא נוכל לנבא מתי גרעין מסוים יתפרק. ואולם נוכל לנבא בביטחון כי תוך זמן מסוים יתפרקו כמחצית מהגרעינים. פרק זמן זה מכונה “זמן מחצית החיים” של האיזוטופ.
לעיון וקריאה נוספת באינטרנט: |
|
|