בלשון היומיום כל עצם שמימי מאיר מכונה כוכב. בלשונם של אסטרופיזיקאים, יש למונח משמעות צרה ומוגדרת. כוכב (star) הוא עצם שמיימי קורן, העשוי גז, אשר מקור האנרגיה המוקרנת ממנו הוא בתהליכים גרעיניים המתרחשים בתוכו. השמש היא כוכב אופייני. כוכב לכת (planet), דוגמת הארץ ומאדים, אינו כוכב. הצתתם של התהליכים הגרעיניים דורשת לחץ וטמפרטורה מתאימים, וכאלה אינם קיימים בתוך כוכבי הלכת, בגלל מסתם הקטנה. מצד שני, עצם קורן אינו יכול לקרון לנצח, אלא עד אשר הוא ממצה את התהליכים הגרעיניים המאפשרים זאת. מכאן שכוכבים, ובכללם השמש שלנו לא יקרנו לעד. חייה של השמש ככוכב הם מוגבלים, על כל ההשלכות שיש לדבר על יושבי ארץ.
כל כוכב עשוי להיות מרכז של “מערכת שמש” כמו זו שלנו. בשנים האחרונות מתגלים עוד ועוד כוכבי לכת, אשר מקיפים כוכבים (“שמשות”) אחרים.
אצל האסטרופיזיקאים יש תיאוריה מקובלת של התפחות כוכבים, מ”לידתם” ועד “מותם”. התהליכים הגרעיניים מתחילים בשלב שבו נוצר די לחץ בתוככי הכוכב. בתנאים אלה מתאפשרים תהליכי היתוך גרעיני, שבהם גרעינים קלים מתמזגים לגרעינים כבדים, תוך שחרור אנרגיה. כך הולכים ונוצרים יסודות כבדים יותר ויותר, עד להיווצרות הברזל. זה עשוי להימשך מיליארדי שנים, עד אשר מסתיימים תהליכי המיזוג הגרעיני.
התהליכים הגרעיניים אחראים גם ללחץ המונע מן הכוכב לקרוס בהשפעת המשיכה ההדדית של מרכיביו (כבידה). בהעדר לחץ נגדי כזה הכוכב קורס, עד אשר נוצר לחץ נגדי ממקור אחר כדי לבלום את הקריסה. כוכבים דוגמת השמש שלנו, יסיימו את חייהם כ”ננסים לבנים”, שמקור הלחץ הפנימי שבהם מוסבר על ידי תורת הקוונטים, והוא קשור באלקטרונים שבכוכב. בכוכבים שמסתם גדולה יותר, מתחוללים תהליכים שבהם פרוטונים ואלקטרונים מתמזגים להיות נויטרונים. הכוכב כולו עשוי מחומר גרעיני. רדיוסו של כוכב כזה מגיע לקילומטרים בודדים. כוכבים כבדים יותר יסיימו את חייהם כחורים שחורים.
לקריאה ועיון נוסף באינטרנט: