קבוצת חומרים המסוגלים לקטול או לעכב גדילה של חידקים או פטריות.
מרבית האנטיביוטיקות מיוצרות באופן טבעי על ידי חידקים, פטריות ויצורים אחרים לצרכי הגנה. האנטיביוטיקה הראשונה שהתגלתה היתה הפניצילין ב- 1928 על ידי אלכסנדר פלמינג(Alexander Fleming 1881- 1955) ששם לב שעובש שזיהם צלחת בה ניסה לגדל חידקים לצורך מחקר מנע גדילת חידקים בסביבתו. הוא הצליח להפיק מהעובש חומר שיכול לקטול חידקים וקרא לו על שם העובש שיצר אותו.
מאז ועד היום התגלו עוד סוגי אנטיביוטיקה רבים. היות והאנטיביוטיקות אינן פועלות נגד בעלי חיים ובני אדם נעשה בהן שימוש נרחב כתרופות.
סוגי אנטיביוטיקה שונים פועלים כנגד חידקים בדרכים שונות, לדוגמא ע”י הריסת קרום התא, פגיעה במנגנון שכפול ה-DNA או פגיעה במנגנון יצור החלבונים. אנטיביוטיקות שונות יעילות כנגד חידקים מסוגים שונים. ישנן אנטיביוטיקות רחבות טווח הפוגעות בסוגי חידקים רבים, וישנן אנטיביוטיקות שפוגעות רק בסוג חידקים מסוים, אולם אף אנטיביוטיקה לא פועלת כנגד וירוסים.
למרות שהאנטיביוטיקה הצילה מליוני חיים מאז שנתגלתה, יש לה גם חסרונות. האנטיביוטיקה עלולה לפעול כנגד אוכלוסיות חידקים שנמצאים באופן טבעי בגוף ותורמות לפעילותו התקינה. מאחר ובגוף קיים איזון בין אוכלוסיות חיידקים, פגיעה באוכלוסיה אחת עלולה לאפשר תפיסת מקומה ע”י חידקים אחרים תוך יצירת זיהום.
שימוש באנטיביוטיקה לאורך זמן עלול להביא ליצירת עמידות כנגדה. הכוונה היא שחידק שבעבר היה רגיש לטיפול באנטיביוטיקה מסוימת הופך להיות עמיד ומסוגל לחיות ולהתרבות גם בנוכחותה. עמידות שכזו עשויה להיווצר במקרה וארעה מוטציה אקראית אצל אחד החידקים שתקפו את הגוף, אשר מקנה לו הגנה מפני האנטיביוטיקה. החידקים ללא המוטציה ימותו ואילו החידק העמיד ימשיך לחיות, יתרבה ויצור אוכלוסיה שלמה שעמידה בפני האנטיביוטיקה. הגן לעמידות כנגד האנטיביוטיקה יכול גם לעבור לזני חידקים אחרים ובכך להוציא מכלל שימוש את האנטיביוטיקה הספציפית.
לעיון וקריאה נוספת באינטרנט: